<h1>בה"ג הלכ' הלוואה</h1>
<h2>דף כב:</h2>
עבד כנעני נקנה בכסף בשטר ובחזקה, מאי טעמא, דאיתקש לשדה אחוזה דכתיב (ויקרא כ"ה, מ"ו) והתנחלתם אותם לבניכם אחריכם לרשת אחוזה מה שדה אחוזה נקנת בכסף בשטר ובחזקה אף עבד כנעני נקנה בכסף בשטר ובחזקה.
<h2>דף כו.</h2>
נכסים שיש להם אחריות נקנין בכסף בשטר ובחזקה, ושאין להם אחריות אין נקנין אלא במשיכה. והיכא דלא משך קני בחליפין, דאמרינן גבי עבד כנעני (כ"ב:) תנא אף בחליפין ניקנין, ומקשינן ותנא דמתניתין מאי טעמא לא תני חליפין, ומפרקינן כי קתני מילתא דלא קניא במטלטלי מילתא דקניה במטלטלי לא תני, אלמא קניין קני בין במקרקעי ובין במטלטלי, ואף על גב דלא משכינון למטלטלי קני, לבר ממטבע.
נכסים שיש להם אחריות נקנין בכסף בשטר ובחזקה, דאמר קרא (ירמיהו ל"ב, מ"ד) שדות בכסף יקנו, ואימא עד דאיכא כסף ושטר, אי הוה כתיב יקנו לבסוף כדקאמרת השתא דכתיב יקנו מעיקרא מכסף דקנא ליה ושטר לראיה בעלמא הוא. אמר רבא ובמקום שכותבין את השטר לא קנה עד שיכתוב את השטר. היכא דיהב ליה כספא דמי ארעא קמי סהדי, קני לה בכסף ולא צריך לא קנין ולא שטר ולא מצי למיהדר ביה מוכר, ואי אמר ליה לוקח דבעינא למיכתב שטרא ואמר להו מוכר לסהדי כתבו ליה שטרא, אי בעי לוקח קני בכספא ואי בעי קני בשטרא, אי בעי קני בכספא דאי בעי מוכר למיהדר ביה אמר ליה לוקח דאנא מכי יהבי לך זוזי דקניתה לארעא, ואי בעי בשטרא קני כמה דלא כתב שטרא מצי למיהדר ביה, כי הא דרב אידי בר אבין כי הוה זבין ארעא אמר ליה אי בעינא בכספא אקני אי בעינא בשטרא אקני, אי בעינא בכספא אקני דלא מצו הדרו בי אי בעינא בשטרא אקני דאי בעינא למיהדר הדרנא בי.
ובחליפין כיון שקנו מידו איקניא לה ארעא כל היכא דאיתה, דקיימא לן הילכתא מתנת בריא במקרקעי צריכה קניין ולא צריך לא שטר ולא כסף ולא חזקה. וקנין דהוא חליפין קים להו לרבנן דאלים מן כסף ושטר וחזקה, וכל נכסים בין שיש להם אחריות ובין שאין להם אחריות נקנין בחליפין, בין במתנה בין במכר, לבר ממטבע ושטר דלא מיקנו אלא במשיכה, דתנן ושאין להם אחריות אין נקנין אלא במשיכה דכתיב (ויקרא כ"ה, י"ד) או קנה מיד עמיתך דבר הנקנה מיד ליד. והיכא דליתנון קמיה דלימשכינון לקניון ליה אגב ארעא, דתנן נכסים שאין להם אחריות נקנין עם נכסים שיש להן אחריות בכסף ובשטר ובחזקה, מנלן, אמר חזקיה אמר קרא (דה"ב כ"א, ג') ויתן להם אביהם מתנות רבות לכסף ולזהב ולמגדנות עם ערי מצורות ביהודה.
בשטר היכי דמי, דמאן דבעי למיתן לחבריה ארעא במתנה ובעי לאקנויי ליה בשטר אינמי אית ליה סהדי ובעי לזבונה מפני רעתה כותב לו על הנייר או על החרש שדי מכורה לך שדי נתונה לך הרי זו מכורה ונתונה ויהיב ליה שטרא בפני עדי מסירה וקני לה לארעא כל היכא דאיתה ולא צריכה לא כסף ולא חזקה ולא חליפין, אבל מוכר שדהו דלאו מפני רעתה אם כתבה ניהליה בלשון מתנה שדי קנוייה לך שדי נתונה לך קני לה בשטר ואף על גב דלא יהיב דמי, אבל כתב בלשון מכר שדי מכורה לך לא קני לה בשטרא עד דיהיב זוזי.
בחזקה, היכא דאמר ליה לחבריה קמי סהדי יהיבנא לך ארעאי במתנה וזיל קנייה בחזקה, אם ארעא היא ופתח ביה מיא אדעתה לאשפורה ולא מחמת כוורי אי נמי סכר בה מיא הרי זו חזקה, ואי ביתא הוא, אי נעל או גדר או פרץ כל שהו הרי זו חזקה. ואם אמר לו לך חזק וקנה ומסר לו מפתח כיון שמסר לו מפתח קנה ולא צריך לא שטרא ולא חליפין.
בחזקה מנלן, אמר חזקיה דאמר קרא (ירמיהו מ', י') ושבו בעריכם אשר תפשתם במה תפשתם בישיבה, דברי רבי ישמעאל תנא (דברים י"א, ל"א) וירשתה וישבת בה במה ירשת בישיבה.
<h2>דף כו:</h2>
והיכא דקבעי למיתן מתנה זוזי לחבריה וליתיה גביה למיתבינון ליה במשיכה, לקנינון ליה אגב ארעא וכל היכא דאיתיה קני, כמעשה דמרוני. וצריך למיכתב בשטר מתנה קני הא ארעא וקני הלין מטלטלי אגב הא ארעא. ואפילו זוזי מיקנו אגב ארעא. ולא בענן צבורין דקיימא לן (כ"ז.) קני ואגב בענן, צבורין לא בענן. והיכא דלית ליה מקרקעי דמקני להו ניהליה על גב ארעא, ליזכינון על ידי אחר ולימא ליה זכי בהון בהני זוזי לפלניא, וכיון דשקיל להון זכי בהון ולא צריך קנין. ואי מסתפי מיניה דילמא אכיל להו ביני ביני, ליתבינהו ליה קמי סהדי ולימא להון דהני זוזי דפלניא אינון וקנו מיניה.
כי קא אמרינן אין מטבע נקנה בחליפין במתנה בעלמא, אבל מעות דכתיבין בכתובה מיקנו בחליפין, ואפילו חליפין נמי לא צריכי (ט':) הן הן הדברים הנקנין באמירה.
